האם ניתן היה להרשיע את רומן זדורוב על סמך הראיות המדעיות בלבד?

                                                              

 מאת: יצחק חדד, משפטן [1]

פתח דבר

אפתח באזהרה, עבודה זו אינה מתימרת לקבוע את אשמתו, או את חפותו של רומן זדורוב. עובדתית, רומן זדורוב הורשע ע"י בית המשפט המחוזי ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל.  ערעורו על הרשעתו כמו גם בקשתו לדיון נוסף בעניינו נדחו ע"י בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

מטרת העבודה לבחון בחינה אקדמית האם ניתן היה להרשיע את רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל בהסתמך על הראיות המדעיות שבתיק ועליהן בלבד. הגם, שאני מביא בעבודה פרטים מלאים על התנהלות התיק משלב החקירה ועד לדחיית הערעור בבית המשפט העליון, שאלת המחקר שבעבודה מתעלמת כליל מכל מה שאינו "ראיות מדעיות" ומבקשת לבחון, במנותק מהכול, האם ניתן היה על סמך הראיות המדעיות בלבד להרשיע את רומן זדורוב ברצח.  

מדינת ישראל -נ- זדורוב, ההליך הפלילי בקצרה 

ביום 6.12.2006 נמצאה גופתה של הנערה תאיר ראדה ז"ל (להלן: המנוחה) בשירותי הבנות שבקומה השנייה בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין. זדורוב, אשר התגורר בקצרין, עבד מחודש נובמבר 2006 ועד ליום הרצח בריצוף המקלטים שבבית הספר. הוא תושאל במשטרה לראשונה בקשר לרצח ביום 10.12.2006. למחרת היום נחקר זדורוב באזהרה בחשד למעורבות ברצח וביום 12.12.2006 נעצר. כעבור מספר ימי חקירה, בלילה שבין יום 18.12.2006 ליום 19.12.2006, הודה זדורוב ברצח בפני מדובב. למחרת, ביום 19.12.2006, הודה ברצח גם לפני החוקרים ושיחזר את הרצח בזירה. ביום 20.12.2006 החליף זדורוב ייצוג. למחרת, ביום 21.12.2006, הודיע בא-כוחו של זדורוב כי זדורוב חוזר בו מהודאתו. למרות זאת, שב זדורוב והודה שוב ברצח בחקירה באותו היום. בהמשך חזר בו זדורוב מהודאתו באופן סופי והכחיש כל קשר לביצוע הרצח. בהליך בפני בית המשפט המחוזי כפר זדורוב במיוחס לו בכתב האישום. הוא לא התכחש לכך שהודה בביצוע הרצח במסגרת חקירותיו, אך טען כי מדובר בהודאות שווא שנבעו מאופי החקירה, מהתנהגות המדובב ומניסיונות החוקרים לשבור את רוחו. בנוסף, הוא העלה טענות בעניין משקל ההודאות. בכלל זה טען כי הוכוון על ידי החוקרים בחקירה, כי לא היו בידיעתו פרטים מוכמנים לגבי הרצח וכי לא ידע למסור פרטים רבים הנוגעים לאופן ביצועו. עוד נטען, בין השאר, כי עקבות נעליים שנמצאו על מכנסי המנוחה אינן שייכות לו וכי אין בנמצא ממצאים ביולוגיים וטביעות אצבע הקושרים אותו לזירת הרצח. ביום 14.9.2010, הכריע בית המשפט המחוזי פה אחד כי אשמתו של זדורוב במיוחס לו הוכחה מעבר לספק סביר, ועוד באותו היום נגזר עליו עונש של מאסר עולם. בהתאם להסכמת הצדדים, לעונש זה נוספו שנתיים של מאסר בפועל שירוצו בחפיפה למאסר העולם ושנת מאסר על תנאי בגין העבירה של שיבוש מהלכי משפט.  ביום 28.10.2010 הגיש זדורוב ערעור על פסק הדין. לאחר הגשת הודעת הערעור החליף זדורוב ייצוג וביום 15.11.2012 הוגשה לצד הערעור בקשה להוספת ראיות לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בית המשפט העליון (השופטים ע' ארבל, י' דנציגר ו-צ' זילברטל), נעתר לבקשה באופן חלקי ביום 17.3.2013 והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת, עוד טרם שמיעת הערעור, לשם גביית שתי ראיות: הראשונה, חוות דעת מטעם מומחה אמריקאי להשוואת טביעות נעל העוסקת בסימני הדם שנמצאו על מכנסי המנוחה; והשנייה, חוות דעת מאת מומחית לרפואה משפטית, ד"ר פורמן. בית המשפט המחוזי בפסק דינו המשלים מיום 24.2.2014 הגיע למסקנה כי אין בראיות אלה כדי לשנות מהכרעת הדין המקורית. לאחר מתן פסק הדין המשלים נמשך הדיון בערעור בפני בית המשפט העליון ובסופו של דבר נדחה הערעור וגם הבקשה לקיומו של דיון נוסף נדחתה. ההרשעה ברצח נותרה על כנה. לא ניתן לטעמי לסיים קטע זה המתאר את השתלשלות העניינים מבלי להתייחס  לשופט יצחק כהן שישב בראש הרכב השופטים שהרשיע את זדורוב ברצח. השופט כהן פרש מתפקידו כנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת בנובמבר 2014, לאחר שנחשד בהטרדה מינית של עובדת בבית המשפט.  בדצמבר 2016 הודה השופט, במסגרת הסדר טיעון,  בהטרדה מינית. ב-8 במאי 2017 הורשע בהטרדה מינית, בניגוד לעסקת הטיעון, אך בהתאם לעסקת הטיעון נגזרו עליו עבודות לתועלת הציבור ותשלום פיצוי בסך 2,500 שקל למתלוננת נגדו,  נגד כהן היו תלונות נוספות, שחלקן הגיעו לפרקליט המדינה לשעבר משה לדור עוד בזמן כהונתו, הן מצד תובעות במחוז צפון והן מצד בנות משפחה של כהן, שאחת מהן קטינה בזמן העבירה. תלונות אלו, המגוללות מעשים פליליים שנפרשו על פני עשור, לא נחקרו מהטעם שחלה עליהן התיישנות...

ראיות מדעיות ומשפט 

המשפט הפלילי מוצא עצמו מחויב להתעדכן עם חלוף הזמן וההתפתחות הטכנולוגית, נעשה שימוש הולך וגובר בראיות מדעיות בהליכים פליליים. ראיות אלו נאספות על ידי יחידות מקצועיות במשטרה, כחלק בלתי נפרד מחומר הראיות והן אף  מהוות לעיתים  ראיות מרכזיות בתיק, כמו גם שיקול מרכזי בהכרעות שיפוטיות. בדברי המבוא לקורס מדע ומשפט^[2]  נכתב: "עובדות מדעיות, מתודות מדעיות, וטכנולוגיות הפכו ברבות השנים לחלק אינטגרלי של הפעילות המשפטית בכללה, ובעיקר באולמות בתי המשפט, עד כדי כך שחלק לא מבוטל של פסיקות בתי המשפט מבוסס לא על משפט אלא על מדע. יתרה מכך, ההשפעה של המדע על המשפט אינה רק חד-כיוונית. נוכחות המדע באולם בית המשפט הובילה גם להשפעה הפוכה, של מישפוט המדע והפיכת תאוריות מדעיות לעובדות מוחלטות.". כניסתו של המדע למשפט דרך עדות מומחים מתחילה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971, שם נקבע: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן - חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן - תעודת רופא)."  הפקודה אינה מגדירה באופן מדויק מהי ראיה שהיא מדעית, ואינה מבחינה באופן ברור בין ״שאלה שבמדע״ לבין ראיה מדעית. לדוגמה, ההבדל הגדול שבין ראיה מדעית מוצקה ומבוססת כמו ד.נ.א, לבין ראיה מדעית שניתן להטיל בה ספק כמו טביעת נעל^[3]. עצם הסיווג של ראיה כ"ראייה מדעית" עלולה להטות את בית המשפט לקבוע כי מדובר בראיה קבילה בעלת מהימנות גבוהה, בעוד שפעמים רבות מדובר בראיות שניתן להטיל בהן ספק.  בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 נקבע: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו..."  הנה כי כן זכותו של נאשם לעיין בחומרי החקירה כוללת גם עיון בתיק החקירה של המומחה שערך את חוות הדעת, וגם בחינתם של המוצגים עצמם. הדבר מאפשר לנאשם ולסנגורו לבחון את האפשרות לסתור או לפסול את הראיות המדעיות. סתירת עדות מומחה אינה הליך פשוט שכן  נדרשת לכך עדות מומחה נוסף, שעלותה גבוהה ומכאן שאין בזכות העיון כדי להבטיח בהכרח יכולת תקיפה מוצלחת של הראיה המדעית. המדע המתפתח מלמד כי לא כל ראייה מדעית מבוססת על מחקר מדעי תקף. בעבר נהוג היה לבסס הרשעות בפלילים על השוואת שיער ואולם עם כניסתו של ה DNA לתחום הראיות המדעיות התגלה שהשוואת שיער, כפי שנעשתה אז, הובילה לטעויות ולהרשעות שווא. מקרה מפורסם בארה"ב הוא המקרה של Dotson, שהורשע באונס ונידון למאסר לתקופה של 25 עד 50 שנים. רק לאחר ההרשעה בשנת 1985 הגיש Dotson בקשה לחנינה לאור התוודות הנערה כי בדתה מלבה את סיפור האונס. מושל מדינת אילינוי דחה את הבקשה. תקוותו האחרונה של Dotson נותרה בדיקת DNA  ששללה את מעורבותו ואפילו אז לא ניאות המושל לחנון אותו. רק ב1989, במסגרת פרויקט החפות בארה"ב, זיכה אותו בית משפט והוא שוחרר לאחר שריצה 12 שנות מאסר. כדי להגדיר ראייה כראייה מדעית יש לעמוד במבחנים שקבע בית המשפט העליון לשם הגדרתה של ראיה כראייה מדעית, מבחנים אלו, כפי שנקבע בהלכת  Daubert^[4], קובעים תנאים לשקילתה ואף לפסילתה של הראייה המדעית  (1) האם התיאוריה המדעית שעליה מבוססות הראיות ניתנת לבדיקה (2)  האם התיאוריה המדעית פורסמה ועמדה לביקורת מקצועית (3)  האם ידוע טווח הטעות של התיאוריה והאם טווח הטעות גדול מדי (4) האם התיאוריה מקובלת על הקהילה המדעית. כמו כן נקבעו שתי דרישות שיש ליישמן לגבי כל ראיה מדעית המוגשת לבית המשפט.  הראשונה – דרישה כי עיקרי השיטה ועיקרי הבדיקה יהיו נתונים לבחינה ולהפרכה בכל עת ובכל דרך לגיטימית; והשנייה – דרישה להוכחה כי הבדיקה הקונקרטית העומדת לדיון נערכה בהתאם לכללים הנדרשים על פי השיטה המדעית הספציפית. מאוחר יותר, נקבע בבית המשפט העליון, כי לאחר שראיה הוכרה כמדעית אין צורך להוכיח את קבילותה מחדש בכל הליך והליך, אך אין בכך כדי לשלול את זכותו של בעל דין לנסות ולהפריך את תקפות הראיה^[5]. חשוב לדעת, כי גם כאשר ראיה הוכרה כמדעית וקבילה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, עדיין ניתן לתקוף את משקלה של הראיה, בהתאם למהימנותה, רמת הדיוק האפשרית, תקינות מכשירים שבהם השתמשו לשם הפקתה, וכד'. השופט דניאל פיש במאמרו "קביעת התנאים להוכחת עניינים מדעיים במשפט: פילוסופיה ולא מדע" ^[6]  מציע את ההשוואה הזאת בין השיטה האמריקאית לבין הישראלית. לפי תיאורו, בפסיקה האמריקנית בוחנים באופן קשיח את הראיה המדעית במבחנים המקובלים  כיום בפילוסופיה של המדע – לפי הלכת Daubert ואילו בפסיקה הישראלית יש גמישות גדולה יותר בקבלת ראיות כמדעיות, "בהתאם למודל האינדוקטיבי, 'המגלם את ניסיון החיים והשכל הישר, מתוך הכרה בכך שפתרון המקרה הקונקרטי אינו יכול להמתין תמיד להתפתחויות בעולם המדע^[7] " פיש סבור כי לשיטה הישראלית יתרון לתובע במשפט הנזיקי, שהוא לעתים קרובות האזרח הקטן הניצב מול המפעל הגדול שאולי גרם לו נזק בריאותי, להוכיח שהנתבע הוא שגרם לנזקו. אך פיש עצמו עומד על כך ש"החיסרון העיקרי של הגישה הישראלית הוא שלשופט היושב בדין אין קווים מנחים ברורים, ועליו להסתמך על מבחני השכל הישר כדי לברור בין ראיות מדעיות... מכאן קיים הסיכון שהפעלת מבחן השכל הישר יכולה להביא לאימוץ גישות אנטי מדעיות המבוססות על תפיסות אישיות, על אמונות אישיות או דתיות, או על דעות בלתי רציונליות... בנוסף, לא קיים כלי פילוסופי שבאמצעותו ניתן להבחין באופן חד ובכל המקרים בין המדע לבין תחומים שאינם מדע. מסיבות אלו יש לנקוט משנה זהירות טרם קבלת הכרעות משפטיות [במיוחד מרשיעות י.ח] על בסיס תורה מדעית או ראיה מדעית בלבד"

הראיות המדעיות שבתיק

נאמן לדרכה של העבודה התעלמתי לחלוטין מכל הראיות, שאינן ראיות מדעיות ובחנתי את הראיות המדעיות הספציפיות, כפי שנבחנו בהליך  הפלילי לכל אורכו, תוך ביקורת אקדמית, ככל שניתן היה לעשות זאת, על סמך מידע ציבורי בשילוב השכל הישר. עבודתי זו מיישרת קו, אקדמי יש לומר, עם עמדת התלמודים הניצבת מקדמא דנא לפיה: "אין אדם משים עצמו רשע"^[8]. הנורמה המשפטית העברית גורסת, כי אין להכריע דינו של אדם בפלילים על סמך הודאתו. בתיק זדורוב קיימות מספר ראיות מדעיות, אתמקד בראיות עליהן קיימת מחלוקת כזו או אחרת בין הגורמים השונים ש"השתתפו" בהליך הפלילי (1) טביעות נעליים בדם על מכנסי המנוחה (2) עקבות נעליים במסלול היציאה מהתא (3) החתך שמתחת לשפתיה של המנוחה (4) המידע שאותר במחשבו האישי של זדורוב. העבודה אינה מתייחסת לממצא נוסף, ייתכן וחשוב עד מאוד, שיער שנמצא בידיה של המנוחה, חוקרי המז"פ של משטרת ישראל טענו כי השערות בידה של המנוחה אינן מספקות לזיהוי של דנ"א ולפי הפרסומים בכלי התקשורת צוות ההגנה בוחן עניין זה ע"י מומחים מחו"ל ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה. אציין, כי ממצא זה, שההגנה טענה כי הוא ממצא מזכה, נדחה ע"י בית המשפט. מעבר לראיות המדעיות שנמצאו, בולט במיוחד העדרם של ממצאים פיזיים בזירת הרצח. סוגייה זו של העדר ממצאים מדעיים בזירת הרצח תבחן על ידי בעבודה זו, תוך הנחה כי העדר הממצא כמוהו כראייה מדעית בפני עצמה. בחינת הראיות שוב ושוב מקבלת צורך נוסף נוכח השיטה המשפטית הנהוגה בישראל. בישראל, כאשר מחליטים בערכאת ערעור על צרוף ראייה, מעביר בית המשפט שבערעור את בחינת הראייה שצורפה לבחינתו של בית המשפט קמא שדן בתיק לראשונה. מעגל זה מצריך עיון, שופטים אינם מלאכים ולא בנקל ישנו את הפסיקה שעשו בעמל רב. טענה זו מביאה לטענה נוספת לפיה "מעגל קסמים" זה, מקטין באופן מובנה את המשקל הראייתי הניתן לראייה חדשה מתווספת ומשקלה נחות באופן מובנה. התוצאה מכך, שרק ראיית הראיות, ראיית הזהב הבלתי ניתנת לערעור עשויה להביא לשינוי בפסיקה, עת חזקת החפות, שכורסמה כליל בהכרעת הדין המקורית, נותרת על כנה. "מעגל קסמים" זה מחריף עוד יותר את הבעייתיות הקיימת בראיות מדעיות בעולם בו המדע מתפתח ללא הפסקה כל הזמן.    

טביעות נעליים בדם על מכנסי המנוחה 

על מכנסי המנוחה נמצאו סימני הטבעה בדם. בפסק הדין צוין כי זדורוב אישר, כי נעל ביום הרצח נעל מסוג "סלמנדר", אך שלל בנחרצות את האפשרות כי טביעת נעלו נמצאה על גופת המנוחה^[9]. התביעה, באמצעות עדות מומחה השוטר רפ"ק שור, ייחסה את סימני ההטבעה לטביעת נעלו של זדורוב עת דרך, כטענתם, על הגופה בצאתו מתא השירותים בה ביצע את הרצח. צילום מכנסי המנוחה שצורף לפסק הדין בערעור:

מומחה התביעה השווה את סימני הדם על מכנסי המנוחה לנעליו של זדורוב והגיע למסקנה כי ישנה התאמה, ההתאמה ע"פ מראה עיניים. משום שלא ניתן היה ממש לראות את ההתאמה, צבע המומחה אזורים מסוימים בתמונת המכנסיים ואזורים מסוימים בטביעת הנעל, כדי לסייע לבית המשפט לראות. ההגנה באמצעות מומחה מטעמה טענה כי נדרש דמיון לא מבוטל כדי לראות את ההתאמה  "בדמיונו (המשלים) של המביט מאשר במציאות המשוחזרת המונחת מולו.. ניתן להניח שללא "הנעלים" שהוגדרו כנעליו של רומן זדורוב, לא ניתן היה להגיע להתאמה זו, אפילו לא בפאן הסוגי".^[10]  בית המשפט המחוזי דחה כליל את טענות ההגנה, הטיל דופי במומחה מטעמה מטעמי חוסר ניסיונו אל מול ניסיונו הבינלאומי של מומחה התביעה וקיבל במלואה את חוות דעתו. מכאן הפכה הראייה לראייה מדעית בעלת תוקף  ומשקל, כלשונו של בית המשפט  "ראיה אובייקטיבית חיצונית תומכת, טביעת הנעל של הנאשם כעובדה, על מכנסי המנוחה בזירת הרצח."  כדי להבין את מה שעשה מומחה התביעה ומדוע ההגנה יצאה בתקיפות כנגד פעולותיו נבחן בהסתכלות על התמונה הקודמת ובה  צילום הקטע ממכנסי המנוחה אל מול התמונה, שהופיעה באתר פרקליטות המדינה^[11] שבאה להצדיק כלפי כולה עלמה את הכרעת הדין בעניינו של זדורוב, להלן;

לדעתי, התבוננות בשתי התמונות מראה כי התמונה השנייה זו שעובדה ע"י מומחה התביעה משאירה רושם חד כי מדובר בטביעת נעל ברורה, בעוד שמדובר בעיבוד מחשב, מעין פוטו שופ דיגיטאלי, היוצר את הרושם בעיני המתבונן כי מדובר בממצא חד משמעי בעוד שלא כך הדבר. במהלך הליכי הערר בבית המשפט העליון, התפרסם (בלי קשר) פס"ד מצגורה^[12], בו אימץ בית המשפט העליון את הספקות שעלו באשר לראיית טביעת הנעל. השופט הנדל, שכתב את עיקרי פסק הדין, התייחס לכך שבניגוד לטביעות אצבע ולפרופיל דנ"א, טביעת הנעל אינה ראיה מדעית. הוא תקף את סולם הדרגות וקבע כי "אין אחידות באשר לתיאור מידת ההתאמה, וכן לא ברור מהי המשמעות שיש לכל אחת מן הדרגות וכיצד ייקבע שההתאמה היא בדרגה כזו ולא אחרת... נראה כי יש לקבוע שראיה זו היא מוגבלת" השופט הנדל העלה תהיות רבות לגבי הראיה, ובין היתר כתב כי "אין בסיס נתונים שבאמצעותו ניתן לחשב את שכיחות הטביעה וכי מאחורי הדרגות המילוליות השונות בסולם אין למעשה כל סטטיסטיקה של ממש". הוא הוסיף כי "קבלת ראייה מדעית, במיוחד מהסוג של טביעת נעל, עשויה שלא במכוון להביא לתוצאות לא רצויות... דווקא בעידן טכנולוגי, ניתן לצפות שראייה של מומחה – במיוחד במשפט הפלילי – תהיה מדעית יותר ומוכחת יותר". הדבר המדהים הוא שבתיק מצגורה העיד אותו מומחה תביעה, רפ"ק ירון שור. בעוד שבתיק זדורוב העצים בית המשפט המחוזי את רפ"ק שור, כמומחה בינלאומי, וקיבל במלואן את קביעותיו, בית המשפט העליון בתיק מצגורה נתן משקל אפס לטביעת הנעל שהוצגה ע"י רפ"ק שור. במקרה זדורוב נמצאו בזירת הרצח שלוש טביעות נעל שרפ"ק שור שלל כי הן שייכות לנאשם. יחד עם זאת, נמצאו שישה סימני דם על הג'ינס של המנוחה לגביהן קבע שור כי כן מדובר בטביעות נעלו של זדורוב. בית המשפט העליון קבע בערעור זדורוב שיש להחזיר את התיק למחוזי כדי לשמוע ראיות נוספות. ההגנה הציגה בערעור חוות דעת של מומחה מארה"ב שקבע, בניגוד מוחלט לחוות דעתו של מומחה התביעה שור, כי סימני הדם על הג'ינס כלל אינם טביעות נעל, קביעה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי שאף קעקע את עדותו של המומחה האמריקאי. כך או כך בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי בגלל (1) אי-ההתאמה הוויזואלית בין חלק ממצאיו של שור לבין מראה העיניים ובגלל (2) התקיימות חלק מהחששות שהוצפו בעניין מצגורה, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי ברף הנדרש בפלילים כי טביעות הנעליים שנמצאו על מכנסי המנוחה מקורן בנעליו של זדורוב, מכאן שראייה מדעית זו אינה יכולה מכל הבחינות להביא להרשעתו של זדורוב.

עקבות נעליים במסלול היציאה מהתא

בתא השירותים שבו בוצע הרצח, נמצאו עקבות נעליים רבות, הן בתא עצמו והן על רצפת מתחם השירותים. בית המשפט קבע כי בפועל, הזירה "זוהמה" כבר בשלב הראשון, שכן עד לסגירת המתחם כראוי, נכחו בתא המחפשים שגילו את הגופה, אזרחים שונים, צוותי מד"א והשוטרים הראשונים שהגיעו למקום. לאור האמור, הניחו החוקרים כי חלק מהעקבות שבמתחם, שייכות בחלקן למי מהגורמים אשר שהו בתא ואפשרי שדרכו על הדם ויצרו עקבות נוספות. כדי לאתר את מטביעי העקבות, נשלחו למעבדת סימנים זוגות נעליים רבים. בין הנעליים שבחן מומחה התביעה:  נעלי חשודים נוספים,  , נעליים המיוחסות לפראמדיק, נעליים המשויכות לחובש, נעליים המשויכות לעד,  זוג נעלי ספורט המשויכות לאדם בשם רמי דאודי (עד שלא נחקר כחשוד) שנכח בזירה וארבעה זוגות נעליים המשויכות לזדורוב. מומחה התביעה מצא התאמה בין נעלי המחלצים לבין חלק מהעקבות בזירה. מעל מכסה האסלה בצידו החיצוני, בתא השירותים הראשון ובמעתקי הג'ל, נמצאות מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי אחד העדים, על הרצפה בשירותים, נמצאו שתי עקבות חלקיות המתאימות לחלקים המקבילים בנעל המיוחסת לחובש, על האסלה בתא הראשון הסמוך לדלת הכניסה" נמצאה עקבה חלקית המתאימה לנעל המיוחסת לרמי דאודי. על גבי מכסה מושב האסלה, נמצאה עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה ועל גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לשלישי, נמצאו עוד שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגם שהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה. ההגנה טענה כי  שלוש העקבות במסלול היציאה מהתא (שהיה סגור מבפנים) שייכות לרוצח האמיתי.

בנוסף טענה ההגנה כי לא ייתכן שעקבות אלה הוטבעו ע"י צוות החילוץ או המחפשים, שכן גופת המנוחה נמצאה שעות ארוכות לאחר הרצח, פרק זמן בו נקרש הדם, לפיכך לא ייתכן כי טביעות נעליים בדם טרי יתווספו שעות לאחר קרישת הדם. לדעתי טענה זו חזקה עד מאוד. ראשית, היא נתמכת במידע גלוי וידוע מתחום הרפואה ושנית, היא  ניתנת לבדיקה שמשום מה לא נעשתה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בנימוק טכני - שעניין קרישת הדם הינו סברה מדעית אשר לא הוכחה בחוות דעת מתאימה, ובנימוק עניני- שמומחה התביעה מצא מספר עקבות התואמות לנעלי אחד העדים ולחובש אשר הגיעו לזירה שעות ארוכות לאחר הרצח, אז כיצד ייתכן שהדם נקרש כאשר יש טביעות שלהם? אציין כי עניין זה יכול היה להצביע על אחד העדים כחשוב ואולם אין בפסיקה כל מידע אם אומת האליבי של אותם עדים. בית המשפט העליון לא התייחס לעניין קרישת הדם וקבע כי אפשר שהעקבות שנמצאו במסלול היציאה מהתא שייכות לאחר,  שאינו הרוצח וכי אין להוציא מכלל אפשרות שאחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות. אני רואה בממצא זה של הטביעות במסלול היציאה מהתא דבר נוסף שלא נטען בהליכים ואני מביא אותו כטיעון חדש^[13] בעבודה זו. אני סבור^[14]  שדריכה של מבוגר על מתקן הניאגרה בתהליך בריחה אינה מתקבלת על הדעת לאור התמונה בה נראה בברור כי המתקן תלוי ועומד ללא פגע. דריכה של אדם בוגר במשקל 70-80 ק"ג הייתה לבטח גורמת להתפרקות המתקן מהקיר. טענתי זו יכולה להוסיף פוטנציאל מזכה עצום  לו היה נבחן מדעית נושא קרישת הדם. שתי הטענות שלא נבדקו יכולות להצביע על אדם  במשקל נמוך (נניח ילד/נער),שנכח בזמן הרצח בזירה ובכך להביא לזיכויו של זדורוב. הימצאות טביעת נעל של אדם אחר שונה במשקלו ובזמן אמת (בזמן בו הדם היה "טרי") יכולה להצביע בברור כי זדורוב אינו הרוצח.

החתך שמתחת לשפתיה של המנוחה -אחד המרכיבים העובדתיים ששימש להרשעתו של רומן זדורוב ברצח הוא סוג הסכין שזדורוב הודה בחקירתו כי עשה בו שימוש. ד"ר פורמן פתולוגית מומחית העידה כי החתך שמתחת לשפתה של המנוחה נגרם מסכין בעלת להב משונן ולא מלהב ישר של סכין יפנית טיפוסית, עדות זו מנוגדת להודאתו של זדורוב לפיה רצח את המנוחה בסכין יפנית. בית המשפט המחוזי דחה את עדות המומחה של ד"ר פורמן, וכתב עליה ועל עדותה דברים קשים. לאחר מכן, בשלב החזרת התיק לדיון במחוזי, התנגדה התביעה לבקשת ההגנה, לזמן לעדות את ד"ר חן קוגל, שדעתו כדעתה של ד"ר פורמן. זאת למרות שבסיבוב הראשון יצרה התביעה מצג לפיו ד"ר קוגל סובר אחרת מד"ר פורמן. בית המשפט קיבל את עמדת התביעה, עדותו של קוגל לא נשמעה, והרשעתו של זדורוב אושרה בשנית. התמוה מכל הוא, שבזמן שהתיק עומד לדיון בבית המשפט העליון פעלה הפרקליטות למנוע את מינויה של ד"ר פורמן לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית. בית המשפט העליון אימץ את חוות דעתה של ד"ר פורמן וקבע כי החתך בסנטרה של המנוחה נוצר על ידי סכין משוננת. העובדה שלפחות אחד מהחתכים בגופתה של המנוחה נגרם באמצעות סכין משוננת עומדת בסתירה להודאתו של זדורוב, שממנה עולה כי פגע במנוחה באמצעות אחת מהסכינים ששימשו אותו בעבודתו. בכליו של המערער נמצאו סכינים יפניות בעלות להבים ישרים בלבד וגם מחסנית פלסטיק ובה מספר להבים ישרים. בכלי העבודה של זדורוב לא נמצא אף לא להב משונן אחד. התביעה טענה כי קיימים להבים משוננים המיועדים לשימוש בסכינים יפניות, לדעתי אין ממש בטענה זו. כפי שאמרתי בכיתה, כמי שעוסק תדיר בתחביבי בנייה, מעולם לא נתקלתי בסכין יפנית עם להב משונן. בית המשפט העליון קבע כי גם לאור ממצא זה בו קיימת חוסר התאמה בין הודאותיו של המערער לבין ממצא אובייקטיבי בתיק אין לשנות מהתוצאה בגלל שאין חולק שמוות המנוחה נגרם מחתך אחר ולא מזה שעליו המחלוקת. אבל העדר ההתאמה מפחית הפחתה של ממש ממשקל ההודאות של זדורוב. לדעתי קיומה של סכין נוספת, שאינה שייכת לזדורוב, יכולה להצביע על נוכחות אדם אחר בזירה שאף יצא מהזירה בזמן אמת, כפי שיכולות להצביע טביעות הנעל במסלול היציאה, והרי קיבלנו ספק סביר באשמתו של זדורוב.

המידע שאותר במחשב האישי

בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 נקבע  בסעיף 23א. כי פעולות חדירה לחומר מחשב והפקת פלט תוך חדירה יראו אותן כפעולות חיפוש והן ייעשו ע"י בעל תפקיד המיומן לביצוע פעולות כאלה. בפועל קיימות ביחידות המשטרה המיוחדות כמו להב 433 יחידות מחשב וסייבר המתמחות באיתור חומרי מחשב ממחשבים שנתפשו בצו. החיפוש מתבצע באמצעות תוכנות חכמות ומיוחדות המבצעות שיחזור של שכבות המידע שבדיסק ויכולות לאתר חומרי מחשב גם אם הם נמחקו. בחיפוש במחשבו האישי של זדורוב נמצאו ממצאים רבים (1) הוא קרא ברשת האינטרנט ביום 2.12.2006 (ארבעה ימים לפני הרצח) מאמר בשפה הרוסית העוסק בשיטות להטלת מורא, במאמר ישנה התייחסות לשימוש בסכין במטרה להפחיד או לרתק את התוקף, לרבות החדרת להב הסכין לאזור שמתחת לסנטרו. (2) נמצא במחשבו ספר "סכין" בן כ-200 עמודים ובו סקירה של עולם הסכינים (3) ביום 26.11.2006, כשבוע וחצי לפני הרצח, חיפש זדורוב סרטי "סנאף", סרטים אותנטיים המתעדים מעשי רצח ואונס. בית המשפט המחוזי קבע כי " ממצאי המחשב ככאלה מוסיפים אף הם נדבך נוסף."^[15] בית המשפט העליון אישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי והוסיף^[16] כי מקבץ ראיות המחשב מלמד כי תחומי העניין שהעסיקו את זדורוב בסמיכות זמנים לרצח מספקים תמיכה להודאותיו ברצח. ביום 29.03.2019 פורסם, כי דו"ח חדש של חברת שחזור המידע "טיק-טק"^[17] קבע (1) באשר לטענה לפיה זדורוב חיפש במחשבו את המילה "סנאף", עולה כי המילה הייתה בתוך קליפ מוזיקה של להקת "פוליס-סקס", וזדורוב חיפש אחר מוזיקה של הלהקה לצד להקות אחרות וזמרים אחרים.  (2) החומרים הפדופילים שנמצאו על מחשבו של זדורוב הורדו על ידי משתמש בשם "דומיניק", בשנת 2005, שנה לפני שזדורוב פתח את המשתמש "רומא". ההערכה של החברה היא שמדובר במחשב "יד שניה", שהפך למחשבו של זדורוב (3) באשר לטענה שזדורוב קרא מאמרים אלימים אודות תקיפה באמצעות סכינים ועוד, שחזור החיפושים במחשב מצביע על כך שזדורוב חיפש את המילה מוטורולה, דגם של טלפון שהיה ברשותו באותה תקופה. המאמר המדובר היה בתוך פורום מסוים, שהמחבר שלו – השתמש בכינוי מוטורולה, וכך ככל הנראה נחשף אליו זדורוב. לאחר דקה וחצי זדורוב יצא משם, ועל פי הדוח, "אין סיכוי שקרא את המאמר". לדעתי הדו"ח החדש שולל לחלוטין את פוטנציאל ההרשעה של הראייה, היא אינה עוד "נדבך נוסף" וגם אינה מהווה "תמיכה להודעותיו".

היעדרם של ממצאים פיזיים

בזירת הרצח לא נמצאו ראיות פורנזיות של טביעות אצבע DNA וממצאים ביולוגיים של זדורוב.

בית המשפט המחוזי קבע כי כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה. גם לעניין משקלן הראייתי של טביעות אצבע נקבע ^[18]: "אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן" (ע"פ 5724/95 אבו-דחל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק-על 96(2) 567 , 571 (1996)).  כדי לחזק את קביעותיו ולאורך כל פסק דינו, חיזק בית המשפט את הקשר שבין היעדר הממצאים הביולוגיים לבין קיומה של טביעת הנעל על מכנסי המנוחה באופן שכאשר אין בזירה ראיות אובייקטיביות (כגון: טביעות אצבע, ממצאים ביולוגיים וכד') קיימת עצמה לקיומן של עקבות נעליים אשר נמצאו על מכנסי המנוחה. הנה כי כן בית המשפט המחוזי קשר בקשר ישיר בין העדר הממצאים הביולוגים לבין הגדלת המשקל של ראייה שהיא טביעת נעל. לדעתי קשר זה פועל גם הפוך ומעצים את פוטנציאל הזיכוי. אסביר: אם כשאין ממצאים ביולוגים ויש טביעת נעל אז (לפי בית המשפט) משקל הטביעה גדול הרי שצ"ל הפוך, כשאין ממצאים ביולוגיים וטביעת הנעל נפסלה. כלומר במקרה כזה העובדה שאין ממצאים ביולוגיים צריכה לפעול לטובת זדורוב. בית המשפט העליון התעלם מהקשר שיצר המחוזי בין העדר הממצאים הביולוגיים לבין טביעת הנעל, שנפסלה בעליון, ובחר לתקוף את העדר טביעת האצבע מכיוון שונה. בית המשפט העליון קבע^[19] שטביעות אצבע אינן מוטבעות בהכרח ונתן כראייה את העובדה שבשירותי הבנים שבהם היה זדורוב לא נמצאו טביעות האצבע שלו. לדעתי, שגה בית המשפט העליון בקביעתו, שכן ברור שבעוד שתא השרותים "זירת הרצח" הייתה נעולה שעות עד לגילוי גופת המנוחה הרי ששירותי הבנים היו פתוחים לכל וייתכן שטביעות נמחקו שם מפעילות שאינה פלילית. עוד קבע בית המשפט העליון כי "טביעות האצבע "הזרות" הרבות שנמצאו בתא השירותים שבו נרצחה המנוחה, הן בגדר ראיה ניטרלית שאינה מסייעת בהוכחת אשמתו או חפותו של המערער." לדעתי, קביעה זו היא ליקוי מאורות. ראשית, האם ייתכן כי בזירה קטנה וצפופה כזו, התמונה בעמוד 13, בה מרוח דם שניתז לכל עבר לא יימצאו ממצאים ביולוגיים של הרוצח ? האם ייתכן כי זדורוב, שנטען כי  לא תכנן את הרצח מראש ומעולם לא נטען שהשתמש בכפפות, לא ישאיר בזירה ממצא ביולוגי כלשהו ? אני סבור שהתשובה לכך שלילית. שנית,  קשה מאוד לקבל קביעה של בית משפט בתיק רצח כי טביעות זרות רבות שנמצאו בזירה מהוות ראיות נטרליות.  חקר האמת מחייב לבררן אחת לאחד, ייתכן ואחת מהן היא של הרוצח. לדעתי היעדרן של ממצאים ביולוגיים בזירה מצביעה על פוטנציאל זיכוי עצום ולו בשל העובדה שחקירה ובדיקת טביעות האצבע הזרות לא נעשתה כראוי.

סיכומו של דבר

המסע המופלא שעברתי בעבודה זו היה רצוף עליות ומורדות, היה קשה להתעלם מכלל הראיות ולהתמקד במדעיות בלבד, בפסיקת המחוזי כמו גם בעליון הושם דגש עצום על ההודאה של זדורוב ועל השחזור שביצע. ההודאה והשחזור נתמכו כחיזוק, כדבר מה וכתוספת ראייתית בראיות המדעיות שניתחתי^[20] בעבודה זו, אלא שלאור הניתוח שעשיתי אני מגיע למסקנה, כי הראיות המדעיות בתיק זדורוב אינן מהוות חיזוק -או- תמיכה -או- דבר מה להרשעתו, נהפוך הוא, הן בעלות פוטנציאל רב לזיכויו.

---

[1] יצחק חדד הוא רו"ח ומשפטן , העבודה הוגשה במסגרת לימודים לתואר שני-מוסמך במשפטים בקורס מדע ומשפט של המרצה פרופ' אבנר בן זקן הקריה האקדמית אונו. ציון העבודה 94

[2] סיליבוס הקורס מדע ומשפט, הקריה האקדמית אונו תואר שני, מרצה פרופ' אבנר בן-זקן

[3] נושא זה הולך ותופס מקום בפסיקה , נניח הלכת מצגורה לעניין טביעת נעל כפי שתתואר בהמשך העבודה

[4] ההלכת עוסקת בכישוריו של אדם לכהן כעד מומחה במשפט. ההלכה ניתנה בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשפט Daubert v. Merrill Dow Pharmaceuticals, Inc.

[5] ראה רע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ. אורנה דריזין

[6] קטע ממאמרו של השופט דניאל פיש כפי שצוטט במאמר ראיות מדעיות מול “science junk “ מאת פרופ' בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט.

[7] כדוגמה, עניין Severn, King and Company vs. the Imperial Company שהוצג ע"י פרופ' אבנר בן-זקן בקורס מדע ומשפט מצגת ושיעור על עדים מומחים

[8] סנהדרין, ט, ע"ב

[9] מדינת ישראל נ רומן זדורוב תפ"ח (נצ') 502/07 בעמ' 50

[10] מדינת ישראל נ רומן זדורוב תפ"ח (נצ') 502/07 בעמ' 243

[11] https://www.gov.il/he/departments/news/20-12-18-01

[12] ע"פ 1620/10 ניקולאי מצגורה נ. מדינת ישראל

[13] טענה זו אינה חפה מהשפעה של פרסומים ששמעתי בהם נטען בתקשורת לפיהן הרוצח היא נערה

[14] ידע אישי מתחביבי כמשפץ ובונה, הנה הפכתי בעבודה זו למומחה

[15] מדינת ישראל נ רומן זדורוב תפ"ח (נצ') 502/07 בעמ' 312

[16] עפ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל עמ' 179

[17] חברה המתמחה בשחזורי מידע והמוכרת לי אישית כאמינה מאוד בתחומה

[18] תפח (נצ') 502/07 מדינת ישראל נ' רומן זדורוב עמ' 222

[19] עפ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל עמ' 12

[20] בעבודה אין התייחסות לשערה שאינה של המנוחה ואינה של זדורוב שנמצאה בידיה של המנוחה, לפי הפרסומים עניין זה עדיין בבחינה וייתכן ויבוא יום בו ישמש כנתבך בבקשה למשפט חוזר.